<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן שער הגמול</h1>
<h2>דף י.</h2>
כיון שנתפרש מדברי רבותינו ז"ל שסוף העונש בגיהנם וסוף השכר בעוה"ב, צריכין אנו לפרש מדבריהם ז"ל מהו הדין הזה הנקרא גיהנם, ומהו הדבר שנדון בו, ואימתי נדון בו, אם תאמר שהעונש מגיע לגופו של אדם לאחר מיתתו, והלא גופו של אדם כשמת אבן דומם הוא, אם תשרוף עצמותיו לסיד או תמשח אותם באפרסמון ומיני הבשמים המקיימין אותם אין הפרש לאבן הזו בכך, ומקרה אחד לצדיק ולרשע בגופן לאחר המות, ואיך יהיה הגוף הזה בגיהנם וזה בטובת העוה"ב והרי הם קבורים לפניך בקבר אחד או הם גנוזים בביתך בתוך ארון אחד, הרי שאין עונש אלא לנפש, ומהו העונש המשיג אותה והרי הנפש אינה גוף וגויה, ואינה נתפשת במקום, ואין מחיצה לפניה, ומה הוא המקום הזה שנקרא גיהנם ונדונית שם, שאין המקום תופש ואין האש שורף אלא בעלי הגוף והדברים הממשיים, אין לך בעונש הזה אלא שתאבד הנפש ותכרת, והדבר זה אינו כפי התורה ולא כפי דעתם של רבותינו ז"ל, אלא דעות נכריות הם מדברי המתחכמים באומות העולם, שהרי לדברי אלו אין ענשו של אדם אלא כרת והתורה אינה מחייבת כרת לכל אדם, ונמצאת פוטר בטענה הזו שאר כל החוטאים מן הדין והעונש. ועוד לדעת זו עשית העובר על כרת אחת והאפיקורוס הכופר בעיקר ושופך דמים כל ימיו, שוין בדיניהם, שהרי שניהם אובדין ואין עמהם צער ויסורין אחר המיתה, וכבר מפורש בקבלה שהיו בכופרים דעות הללו, מהם מי שכופר בעונש ושכר שלאחר מיתה כענין שנאמר ביצר הרע כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, ומהם שלא היה ענשן חמור עליהם שלא היו מודים אלא באבדן הנפש והיו אומרים נוח לו לאדם שיאבד והיה כלא היה, הם שנאמר בהם... (ההמשך חסר בכת"י).
ומדברי חכמים אין צריך להביא ראיה לפי שכל התלמוד ומדרשי רבותינו ז"ל מפורשים הם בענין גיהנם והעונש ההוא. כך שנו במנחות (צ"ט ב') ואף הסיתך מפי צר וגו', מגיהנם שפיה צר שיהא עשנה צבור לתוכה, ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה ת"ל העמיק הרחיב, שמא תאמר אין בה עצים ת"ל מדורתה אש ועצים הרבה. והם מדדו לגיהנם אורך ורוחב, אמרו בתענית עולם אחד משישים בגן, וגן אחד מששים בעדן, ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם ככסוי קדרה לגיהנם. ועוד סיימו לו פתחים, אמרו בעירובין (י"ט א') שלשה פתחים יש לגיהנם אחד במדבר שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ולגהינם ירדו, אחד בים דכתיב מבטן שאול שועתי שהחזירו אותו הדג על מעמקי מצולות ופתח גיהנם, ואחד בירושלים שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ואמר רבן יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהם וזו פתחה של גיהנם. ואמרו לענין איסור הטמנה בחמי טבריא (שבת ל"ט א') תולדות אור נינהו דחלפא אפתחא דגיהנם. ועוד אמרו (ב"ב פ"ד א') ש"מ האי שמשא סומקתא היא דקא חזינן לה דסמקא בצפרא ובפניא, והאי דחזינן לה דחוורא בפלגא דיומא אנן הוא דלא בריא נהורין למחזייה, ואותיבו עלה ופריקו ואיתמר התם ולמאי דאותבינן מעיקרא הא קא חזינן לה דסמקא בצפרא ובפניא, בצפרא קא חלפא אפתחא דגן עדן בפניא קא חלפא אפתחא דגיהנם.
ובפרקי רבי אליעזר (פ"ה) אמרו בשני ברא הקב"ה הרקיע והמלאכים ואשו של בשר ודם ואשו של גיהנם, ופירשו שם שהרקיע הזה הוא הרקיע שעל ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע וגו', ואמרו שם ר' יהושע אומר עוביה של ארץ מהלך ששים שנה ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא חמין תענוג לבני האדם. ושנו בברייתא דארכו של עולם, במקום הזה שבעה מקומות זה למטה מזה. והן גיהנם, ושערי צלמות, שערי מות, טיט היון, בור שחת, אבדון, שאול, ולמטה מכולן ארקא, ומלאכי חבלה מעמידין רשעים בארקא תחת נהר של אש שהוא יוצא מתחת כסא הכבוד שנאמר (ירמיה כ"ג) הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול, והיורד לארקא שוב אינו עולה והם נדונין לדורי דורות, ושם שנינו רשעים שבהם מלאכי חבלה ממונין עליהם, מדור העליון שאול תחתית עמקו מהלך שלש מאות שנה, וכן כל מדור ומדור, האש של שאול תחתית חזק על אחד מששים משל אבדון שלמעלה ממנו, וכן כל מדור ומדור משל מעלה ממנו, זהו ענין השנוי בברייתא, והחזירו הענין במדרש תלים ואמרו כל כת וכת משבע כתות יש לו מדור בפני עצמו בגן עדן, וכנגדן שבעה בתי דירות בגיהנם ואלו הן כו', הרי שבעה בתי דירות לצדיקים ושבעה לרשעים כל אחד ואחד לפי מעשיו בתי דירתו.
ובאגדה אמרו אמר ר' יהושע בן לוי כד משחנא ביתא קמא דבמדור גיהנם אשכחית בה מאה מילין באורכא וחמשין מילין בפותיא, ותמן גובין גובין ואריון די נור קימין תמן, וכד נפלין תמן בני אנשא אכלין יתהון אריותא, ובתר דתיכלינון אישתא קיימין מרישא ורמו יתהון בנורא דכלבתא דמדור קמא. ומשחית ביתא תנינא דבמדור תנינא ואשכחית ביה כקדמאה, ושאילית בגין ביתא קמא, ואמרין בביתא קמא אית ביה עשר אומין ועמהון אבשלום ואומרים אומה לאומה אם אנחנא סרחנא דלא קבילנא אורייתא אתון מה חבתון, ואינון אמרין אנן כוותכון סרחנא. ואמרין לאבשלום אם את לא קבילת, אבהתך קבילו, למה לקית כדין אמר להון משום דזלזלית לאבא. וקאים מלאכא חד ומחי לכל חד וחד בשוטי דנורא, וההוא דמחי יתהון קושיאל שמיה, ואמר רמו יתהון ורמו יתהון ומתוקדין בנורא, ומעיילין אוחרנין ומחי להון ורמין יתהון לנורא, וכן כל חד וחד עד דמסיימין כל חייביא, ובתר כן מעיילין אבשלום לממחיה נפקא ברת קלא ואמרת לא תמחו ליה ולא תוקדוניה בגין דהוא מבני רחימאי דאמרין בסיני נעשה ונשמע. בתר דמסיימין רשיעיא לממחי ולמוקד, נפקין מן נורא כאלו לא אתוקדו ועוד חוזרים וממחין יתהון וכן עבדין להון שבע זמנין ביומא ותלת בליליא, ואבשלום אישתזיב מכל אילין בגין דהוא בריה דדוד. ובביתא תנינא דבמדור תנינא אית ביה עשר אומין, וכדין דנין יתהון ודואג עמהון, וההוא דמחי יתהון להטיאל שמיה, ודואג אישתזיב מכל אלין דהוא מבני בניהון דאמרין בסיני נעשה ונשמע. ובביתא תליתאה אית ביה עשר אומין וקרח עמהון וכדין דנין יתהון, וההוא דמחי יתהון שפטיאל שמיה, וקרח וכנישתיה משתזיב מכל אלין בגין דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובביתא רביעאה כדין דנין יתהון ואית ביה עשר אומין וירבעם עמהון, וההוא דמחי יתהון מכתיאל שמיה, וירבעם משתזיב מכל אלין על דעסק באורייתא, והוא מבני ישראל דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובביתא חמישאה כדין דנין יתהון ואחאב עמהון, וההוא דמחי יתהון חוטריאל שמיה, ואחאב אישתזיב מכל אילין בגין דהוא מבני ישראל דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובביתא שתיתאה כדין דנין יתהון ומיכה עמהון וההוא דמחי יתהון פוסיאל שמיה, ומיכה אישתזיב מכל אלין על דהוא מבני ישראל דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובביתא שביעאה כדין דנין יתהון ואלישע בן אבויה עמהון וההוא דמחי יתהון דלקיאל שמיה, ואלישע משתזיב מכל אילין על דהוא מבנוהי דמאן דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובכל שבעה אלפי דאית בכל מדור ומדור דנין כל רשיעיא בהאיך דינא, ולא חזון דין ית דין בגין חשוכא, דכל חשוכא דהוה קדם דאיתברי עלמא תמן הוא, עד כאן במדרש.
ואלו הן קצת המקומות שספרו בהן ענין גיהנם וצערו וענשו בתלמוד ובמדרשים ומדדו את תבניתו, ודברים הללו וכיוצא בהן אין לתלות אותם במשל וחידה שהרי הזכירו מקומו ומדדו ארכו ורחבו, ודנו עליו לענין איסור והיתר והוא מוזכר להם בענין הדינים ושאר כמה מקומות שלא הזכרנו.
אלא כך היא קבלת רבותינו ז"ל, שהקב"ה ברא נפשותיהם של צדיקים, והיא בלא ספק רוח זכה ודקה ביותר, אינה גוף ולא נגבלת ולא נגדרת במקום ולא נתפשת כשאר הרוחות שתופסין אותן בנודות, אלא מכח המלאכים ונעלית ביותר, אין כאן מקום לפרש כל המושג ממנה, והכתוב מעיד עליה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים יאמר כי מנשמת אלוה נתנה ולא מהשתלשל הסבות, ורבותינו ז"ל אמרו שנבראו בראשון בכלל בריאת האור ברצון הקב"ה, שגדר זה העולם השפל והשמים העליונים הזכים וכל צבאם הגופיים והשכליים, והוא יתברך שמו ברא המקום שנקרא גיהנם וברא בו אש דקה מן הדקה שאינה גוף ממשי נתפש, תופשת בדברים הדקים ומכלה אותן, ושם כח האש הזו באותו מקום הנזכר באשר שם כחות השכליים הנבדלים, שהם מלאכים, לכתותיהם בשמים.
והפרישו רבותינו ז"ל בין האש שבעולם הזה ובין האש ההיא בהפרש גדול לדקות אותו האש, אמרו בפסחים (נ"ד א') אור דידן איברי במוצאי שבת ואור דגיהנם איברי בשני, ואין ספק אחרי המימרא הזו שהם רוצים להעלות האש ההיא ולעשותה דקה מן הדקה, עד שייחשו אותה להבראות ביום שני והוא היום שהם מיחדין בבראשית רבה ובמדרשים לבריאת המלאכים. וידוע הוא בכל מעשה בראשית, כי הנבראים בראשון דקים וקרובים לסיבה הראשונה וליסוד המוקדם יותר מן הנבראים בשני, וכן השני מן השלישי, כאשר תראה אפילו בפשט הכתוב, ואין ספק לשום אדם בעולם כי האש הזו שבעולם הזה אינה שורפת בנפש, ואפילו האויר העולמי הנתפש אין האש מכלה אותו ולא שורפת אותו, ולא שמעתי לאחד מן המאמינים או מן הכופרים, בין גס המחשבה או דק ועמוק בסברא, אין אחד מהם שיאמין בהשרף החסיד שנשרפה נפשו ואבדה באש וגמולו כלה וילך, אלא שהאש ההיא שבגיהנם שנאמין בה שהיא שורפת הנפשות, אינה כמו אש העולם הזה כלל, לא האש שמשתמשין בה בגחלת ושלהבת, ולא האש היסודית אשר בגלגל האש, אע"פ שהוא גוף דק מאד והיא מתחברת בגופי הנבראים עם שלשת (נ"א: השתלשלות) היסודות, אלא דקה מזו היא אע"פ שהיא מענינה כמו שאבאר.
וכבר הזכרתי מה שאמרו רבותינו ז"ל על אחד מאשי מקום העונש הזה, שהוא נהר של אש היוצא מתחת כסא הכבוד, הרי שמעלים דקותו עד כסא הכבוד שהוא יסוד כל נברא והפנימי מכולם, וכן הכתוב עצמו עילה אותה עד אין תכלית, שנאמר באש הזאת (ישעיה ל') נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה כמו שנאמר בבריאת הנפש ויפח באפיו נשמת חיים וכפי מה שרמזנו למעלה. וכן בפרקי רבי אליעזר (פ"ד) מזכירין בבריאת יום שני הרקיע שעל ראשי החיות והמלאכים ואשו של גיהנם, חיבר הדברים הנבראים הדקים והשכלים הנבדלים עם האש הזו, וגדולה מהן אמרו בפרק אין דורשין (י"ג ב') גבי נהר דינור מהיכא שקיל מזיעתן של חיות ולהיכא אזיל שפיך על ראשי רשעים בגיהנם. ואמרו בפרקי היכלות דר' ישמעאל שנשבע הקב"ה על אותו רשע לופינוס קיסר שהרג עשרת הרוגי מלכות שהוא מטעימו טעם אור וגחלי אש כרובים ואופנים וחיות הקדש ושרפים לאותו רשע בגיהנם, וזה דבר גדול ומפורש.
ובבראשית רבה (פכ"א י"ג) אמרו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים וגו', ד"א מקדם קודם לגן עדן נבראו המלאכים שנאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, ואת להט החרב על שם משרתיו אש לוהט, המתהפכת שהן מתהפכין פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים, ד"א מקדם קודם לגן עדן נבראת גיהנם גיהנם נבראת בשני וגן עדן בשלישי, ואת להט החרב על שם ולהט אותם היום הבא וגו', אלו שתי לשונות לגיהנם וליסוד האש שבו, שהם מלאכים וכרוכים שתחת הכסא, וכל אלו הדברים רומזים עיקר גדול בזה.
ואחרי זה הפירוש נאמר, שבורא הנשמות הזכות והטהורות יתברך שמו יש ביכלתו לברוא להן אש דקה שאינה גוף נתפש, שורפת דברים דקים שאינם גוף ומכלה אותן, שאין הכחשה לאחר שנודה בבריאת הנפש ברצונו יתברך, שלא יהא אפשר להמציא דבר דק כמוה מונח כנגדה לכלותה, וכן אומרים רבותינו ז"ל (עי' חגיגה י"ד א') במלאכים עצמן שנשרפין בנהר דינור, והזכירו (יומא כ"א ב') אש אוכלת אש.
ואם יקשו עלינו היאך הנפש נגבלת במקום ההוא הנקרא גיהנם או שאול, נשיב להם עם כל עומק דברי פילוסופי היונים ופתויי הכשדים וההגרים, שאומרים אין הנפש נגבלת במקום ואין לה משכן במוח או בלב, רק שהם מקומות נרמזים לשמוש השכל ההוא, ואנחנו עם כל זה לא נשיא שכלנו ושלא יהיה בגוף ראובן זה מן הבריה הדקה הזו הנקראת נפש יותר ממה שיש מן הנפש ההיא במוח החמור או בענף האילן, ושלא תהיה נפשו בגופו נצמדת יותר ממה שנפשו נצמדת בגופו של פלוני חבירו, ויהיה משכנה בו במקום או שלא במקום, מפני שהיא אינה גוף, ואין מקום על דקדוק לשונם לדבר שאין לו גוף, אבל על כל פנים נפש שוכנת בו ויהיה חיבורה בגופו כדברי קצת חוקריהם שאומרים כי נקשרה הבריה הדקה הזאת הרוחנית המאירה, ברוח החיים, והיא אצלם נפש אחרת באדם, ונצמדו שתי הנפשות, הדקה הקיימת בגסה ממנה, בעלת התנועה הנמסכת בחום הטבעי בדם, והצמד שתיהן כהקשר השלהבת לפתילה עם השמן, התקשרות בינוני בין שניהם. או יהיה הענין בדרך אחר כמו שירצו וירחיבו לשונם בדקדוק מלות, ובגערות לחולק עליהם, וקוראים הנוטה מדבריהם פתי וסכל שאינו יודע ומבין, אבל על כל פנים מי ששכן אותה בחומר הזה והצמיד בינה ובין הגוף יכול להגביל אותה במקום ההוא, ולחבר בינה ובין האש הדקה שבאותו מקום שהיא מן הכת העליונה, ונבראה על זה הענין שתכלה הנפש ותשתנה במצרף ההוא או בכליון החרוץ.
וכבר בא במורה הנבוכים מאמר מן הפילוסופים, כי האדם כשתניעהו נפשו שהיא צורתו לעלות מן הבית אל העליה, נאמר כי גופו הוא אשר התנועע מעצמו, כי הנפש היא המניע הראשון בעצמה אלא שהיא התנועעה במקרה, כי כשהעתיק הגוף מן הבית אל העליה התנועעה הנפש עמו אל העליה, ואם תשקוט הנעת הנפש ישקוט המתנועע בשבילה והוא הגוף, ואם ישקוט הגוף תסור התנועה המקרית אשר יש לנפש, ע"כ לשונו, וכבר אמרו עוד קצת משכיליהם אין בעל חומר יכול להשיג השגה שלמה על איזה צד יהיה הנפרד סבה למציאות בעל חומר, או למציאות כח מכחתיו (נ"א: מכחות הנפש) או פעולה מפעולותיו, כי זה הוא יותר נעלם בהם מהעלם עלולם, כלאו (נ"א: נלאו) מחקריהם במצאם חבור הנפרדים עם בעלי החומר בסבה ובפעולה, והוא חבור על כל פנים.
וכבר יצאנו לענין אסור בחקירה הזאת, מפני המתגאים על יוצרם להתחכם בתוכן מעשיו וסודות יצירותיו הנפלאים, והם לא ידעו בנין גופם בכל מחקריהם אף כי נפשם, ומדוע יתפארו על קבלתנו, בעשותם הנפש דקה ויתארו אותה במלות וספורים מלאכיים, כי לא ראינו יחוסיה בחבוריהם רק לגלגל השכל, או לבעלי העיון שלהם לכת המלאכים, ואנחנו על הקבלה אמתית מאבות קדושים שלא השפיקו בילדי נכרים, מעלים אותה ומדקדקים ענינה מאלה עד להרבה, עד שיאמרו רבותינו ז"ל עליה דבר כאלו דעתם נוטה שלא נבראת, אמרו בבראשית רבה (פ"ח) עם המלך במלאכתו ישבו שם, עם מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשותיהן של צדיקים שבהן נמלך וברא את העולם, ומי שישמע זאת המימרא בין שיזכה לפירושה או שלא ידענו, מ"מ יכיר מכאן שאין דקות הנפש לפילוסופי האומות ולנגררים אחריהם יותר מדקותה אצל רבותינו ז"ל, ולא כמותו, אע"פ שלא הבהילו את הלומדים במלות נאמרות במספר ובחומר ענין, ועם כל זה יאמינו רבותינו כי אש של גיהנם ואבדון שולטת בהן ברצון העושה הכל יתברך ויתעלה.
